בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ
וְהָעִקָּר עֲבוֹדַת ה' – שֶׁיִּהְיֶה עֲבוֹדָתוֹ בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ, וְלֹא יִפֹּל לְזִקְנָה שֶׁל הַסִּטְרָא אַחֲרָא [היצר הרע], שֶׁלֹּא תִּזָּקֵן עֲבוֹדָתוֹ
וְהָעִקָּר עֲבוֹדַת ה' – שֶׁיִּהְיֶה עֲבוֹדָתוֹ בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ, וְלֹא יִפֹּל לְזִקְנָה שֶׁל הַסִּטְרָא אַחֲרָא [היצר הרע], שֶׁלֹּא תִּזָּקֵן עֲבוֹדָתוֹ
וְגַם מַה שֶּׁיֵּשׁ שֶׁאֵינָם מַאֲמִינִים בְּעַצְמָם, שֶׁהֵם יוּכְלוּ לְקַבֵּל תִּקּוּן לְפִי עֹצֶם רִבּוּי קִלְקוּלָם בְּכָל פַּעַם בְּלִי שִׁעוּר, אַף-עַל-פִּי שֶׁתּוֹלִין
שָׁמַעְתִּי בִשְׁמוֹ [של ר' נחמן] שֶׁדִּבֶּר עִם אִישׁ אֶחָד שֶׁהָיָה לוֹ בִּלְבּוּלֵי אֱמוּנָה, וְחִזֵּק אוֹתוֹ רַבֵּנוּ ז"ל, וְאָמַר לוֹ שֶׁאִיתָא
כִּי מַה שֶּׁהוּא נֶגֶד רְצוֹן הָאָדָם – הוּא רַע בְּעֵינָיו, וְצַר לוֹ לְקַבְּלוֹ, אֲבָל כְּשֶׁיּוֹדֵעַ וּמַאֲמִין שֶׁהַכֹּל נִמְשָׁךְ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ,
כִּי זֶה עִקַּר תַּעֲנוּגָיו וְשַׁעֲשׁוּעָיו יִתְבָּרַךְ – כְּשֶׁמַּעֲלִין הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת מֵעִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת, וְעַל כֵּן יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהָאָדָם כְּשֶׁנִּתְרַחֵק בְּיוֹתֵר, וְאַף
הַיּוֹם אֲנִי מַתְחִיל וְטוֹב שֶׁיֹּאמַר הָאָדָם בִּשְׁעַת הִתְבּוֹדְדוּת 'הַיּוֹם אֲנִי מַתְחִיל לְהִתְדַבֵּק בְּךָ', וְיַעֲשֶׂה בְּכָל פַּעַם הַתְחָלָה, כִּי כָּל הַהַמְשָׁכוֹת
אינספור פעמים אנחנו מוצאים את עצמנו משוטטים בין הטוב לרע, בין האמת לשקר, בין הנכון לטעות ובין השמחה לעצבות. לעיתים