כִּי מַה שֶּׁהוּא נֶגֶד רְצוֹן הָאָדָם – הוּא רַע בְּעֵינָיו, וְצַר לוֹ לְקַבְּלוֹ, אֲבָל כְּשֶׁיּוֹדֵעַ וּמַאֲמִין שֶׁהַכֹּל נִמְשָׁךְ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא אֶחָד הַפָּשׁוּט בְּתַכְלִית הַפְּשִׁיטוּת, שֶׁכָּל כַּוָּנָתוֹ יִתְבָּרַךְ לְטוֹבָה תָּמִיד – בְּוַדַּאי יִמְצָא בְּתוֹךְ כָּל הַצָּרוֹת הַרְחָבוֹת גְּדוֹלוֹת לְנַחֵם וּלְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ, לִהְיוֹת מוֹדֶה עַל הֶעָבָר וְצוֹעֵק לְהַבָּא, וְעַל-יְדֵי-זֶה יִתְבַּטְּלוּ כָּל הַצָּרוֹת לְגַמְרֵי.
(ליקוטי הלכות, כלאי בהמה ד', אות ט"ז)
וְרַק בִּשְׁבִיל זֶה בָּרָא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת כָּל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית
שָׁמַעְתִּי בִשְׁמוֹ [של ר' נחמן] שֶׁדִּבֶּר עִם אִישׁ
כֹּחַ לְתַקֵּן הַכֹּל!
וְגַם מַה שֶּׁיֵּשׁ שֶׁאֵינָם מַאֲמִינִים בְּעַצְמָם, שֶׁהֵם יוּכְלוּ
לזכור את ה' בכל זמן
וְהַכְּלָל, שֶׁאֵין שׁוּם הִתְנַצְּלוּת לוֹמַר שֶׁעַכְשָׁו בְּאוֹתוֹ הָעֵת