קָשֶׁה מְאֹד לָשׁוּב – כִּי הַבַּעַל דָּבָר [היצר הרע] אוֹרֵב מְאֹד מְאֹד וּמִתְפַּשֵּׁט לָאֹרֶךְ וְלָרֹחַב, וְהַכֹּל חֲפֵצִים לְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ – וְאַף עַל פִּי כֵן רֻבָּם רְחוֹקִים מְאֹד מִדַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה, וְהָעִקָּר – מֵחֲמַת שֶׁאֵינָם מְשִֹימִים אֶל לֵב לִשְֹמֹחַ בִּמְעַט הַטּוֹב שֶׁבָּהֶם, כִּי הָעַצְבוּת וּמָרָה-שְׁחוֹרָה מַזֶּקֶת בְּיוֹתֵר מֵהַכֹּל.
(ליקוטי הלכות, פריקה וטעינה ד', אות ל"ה)
קראו חיזוקים נוספים:
כשזוכה לתפילה יש לו תקוה
עַל כֵּן עִקַּר הַמָּקוֹם וְהַמַּעֲמָד דִּקְדֻשָּׁה הוּא תְּפִלָּה,
רק לצפות לישועה וזוכים לאחרית הטוב
וְהָעִקָּר מַה שֶּׁאָנוּ מְצַפִּים לִישׁוּעָה וּמְקַוִּים לְאַחֲרִית טוֹב
מי מנוצח ושמח בזה?
כִּי הַלְּבָנָה פָּעֲלָה בְּטַעֲנוֹתֶיהָ שֶׁנִּצְּחָה אֶת ה' יִתְבָּרַךְ
לזכור את ה' בכל זמן
וְהַכְּלָל, שֶׁאֵין שׁוּם הִתְנַצְּלוּת לוֹמַר שֶׁעַכְשָׁו בְּאוֹתוֹ הָעֵת