לֵב נִשְׁבָּר יָקָר מְאֹד, וְדַע שֶׁלֵּב נִשְׁבָּר וְעַצְבוּת אֵינָם עִנְיָן אֶחָד כְּלָל, כִּי עַצְבוּת הִיא כְּמוֹ שֶׁהוּא בְּכַעַס וּבְרֹגֶז, אֲבָל לֵב נִשְׁבָּר הוּא כְּבֵן הַמִּתְחַטֵּא לִפְנֵי אָבִיו, כְּתִינוֹק שֶׁבּוֹכֶה וְקוֹבֵל לִפְנֵי אָבִיו עַל שֶׁנִּתְרַחֵק מִמֶּנּוּ, וְזֶה יָקָר וְחָבִיב לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְהָיָה טוֹב שֶׁיִּהְיֶה לוֹ לֵב נִשְׁבָּר כָּל הַיּוֹם, אַךְ מֵחֲמַת שֶׁרֹב בְּנֵי אָדָם יְכוֹלִין בְּקַל לָבוֹא מִלֵּב נִשְׁבָּר לְעַצְבוּת, שֶׁהִיא מַזִּיקָה מְאֹד רַחֲמָנָא לִצְלָן, כַּמְבֹאָר כַּמָּה פְּעָמִים, עַל-כֵּן צְרִיכִים לְיַחֵד לוֹ אֵיזֶה שָׁעוֹת בַּיּוֹם לְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ בְּלֵב נִשְׁבָּר, וְאָז לְבַד יִהְיֶה לוֹ לֵב נִשְׁבָּר – וּשְׁאָר כָּל הַיּוֹם יִהְיֶה בְּשִׂמְחָה.
(ליקוטי עצות, התבודדות, כ"ג)
