"הייתי כדאי לרדת לעולם רק כדי לגלות תיקון זה"
אחד מגילויו הגדולים של רבנו הקדוש רבי נחמן היה "תיקון הכללי", הלא הם עשרה מזמורי תהילים (ט"ז, ל"ב, מ"א, מ"ב, נ"ט, ע"ז, צ´, ק"ה, קל"ז, ק"נ), שכשהם נאמרים בסדר המצוין לעיל כוחם גדול לתיקון הנפש.
אחת מן הסיבות למעלת ספר תהילים, מבאר רבי נחמן, היא היותו כלול מ"עשרה מיני נגינה", הלא הם עשרה תדרים של קדושה, המכוונים כנגד עשר ספירות, ואשר בכוחם לתקן את עשרת כוחות הנפש ולהזרים לתוכם רוחניות ושמחה, עד שיפתחו כל הערוצים החסומים בנפש.
"כי יש עשרה מיני נגינה, שהם בחינת העשרה לשונות שנאמר בהם ספר תהילים, שהם "אשרי", ו"למנצח" ו"הללויה" וכו´. ויש כח בכל לשון ולשון של העשרה לשונות הנ"ל לבטל כח הקליפה". כל לשון של תהילים, יש לה כח לבטל אחד מעשרה כוחות הטומאה והאטימות, החוסמים את נפש ומונעים את מעבר השפע האלוקי, את ההבנה ואת הבהירות.
לשון "משכיל" בתהילים, למשל, שהיא אחת מעשרה לשונות אלו (כמו שכתוב "אשרי משכיל אל דל" וכדומה) מייצגת את כח השכל והדעת, ובכוחה "לשבור" ולהכניע את כח הטומאה שקיים כנגדה הנקרא "משכל" (כמו "הורים שכולים") שענינו אבדן ושכול.
"הללויה", מייצגת את כח הקדושה שבשבח והלל, שאדם מהלל ומתפעל מגדולת ה´ ומעשיו, ובכוחה "לשבור" ולהכניע את כח הטומאה שכנגדה הנקרא "יללה", שזהו הצליל של צער וחסרון עמוק, וכן כיוצא בזה בשאר סוגי הניגון של קדושה, שמכניעים ומבטלים את כוחות הטומאה.
עיקר ענינו של "תיקון הכללי" הוא תיקון מיוחד לפגם הברית (הכולל פגמים כהוצאת זרע לבטלה, קרי לילה וכן מחשבות, דיבורים או מעשים הקשורים לניאוף). איסור זה של הרהורי עבירה העלולים לגרום לקרי לילה, נחשב על ידי רוב הראשונים כאיסור מדאורייתא ועל דעת פוסקים רבים לרבות דברי הזוהר יש לראות בכך עבירה שאין עליה כפרה. יש שפירשו שאין כוונת הזוהר כפשוטו, אלא שהכוונה היא להרתיע את האדם מן החטא. ידועים מאמרי חז"ל הרבים האומרים כי תמיד אפשר לחזור בתשובה, ואין דבר עליו אי אפשר לעשות תשובה, אף על חטא חמור שכזה, אפשר לעשות תשובה חלקית. חומרת הדברים והקושי להתמודד עם פגם זה, שרבים נכשלים בו, הביאה מחברים תורניים גדולים במרוצת הדורות לחפש "תיקונים" שיש בכוחם לכפר או לבטל את השפעת הטומאה והחטא. לאמתו של דבר מרבית מהתיקונים שהוצעו אז כללו תעניות, סיגופים עצמיים והימנעות מתענוגות שלא תמיד היו שווים לכל נפש ולכן נדחו ולא יושמו בקרב קהילות ישראל. הואיל והדבר הצטייר כבעיה חריפה שקרוב לוודאי שאין לה פתרון בנמצא ,ניסו רבים מחכמי הקבלה להציע דרך שונה לכפרה על חטאים אלו, באמצעות תפילות או אמירת פרקי תהילים.
עד שהגיע רבי נחמן מברסלב שגילה התנגדות לדעת ספר הזוהר בעניין זה. לדעתו ניתן לתקן את הנזקים הרוחניים שאוננות ו/או קרי גורמים. לצורך זה, חיבר את תיקון הכללי קובץ פרקי תהילים ותפילות שנועדו לתקן את פגם הברית, בנוסף על טבילה במקווה טהרה שנחשבת בעיניו לעיקר התיקון.
הוא זכה לגלות מידת רחמים על האדם שנשכל ואמר " הייתי כדאי לרדת לעולם רק כדי לגלות תיקון זה הכלול מאמירת עשרה מזמורי תהלים – שזכו לשם "התיקון הכללי". יובן כי על אף שיש תיקון לחטא אין לראות בכך דבר נסלח בנקל ואין להקל ראש ( קצרה היריעה מלהכיל את כלל ההיבטים השונים לעניין זה) בנושא למרות שקיים תיקון, הואיל והקבלה גורסת כי פגם הברית הוא החטא היסודי והשורשי ביותר שקיים ושכל יתר הפגמים נמשכם אחריו. על אף עניינו המיוחד של "תיקון הכללי" מבאר רבי נחמן כי קיימות לו אף סגולות ומעלות נוספות ונשגבות – "ולתקן כל העבירות בפרטיות הם רבים מאוד, וכבד על האדם, ואי אפשר לתקן אותם, כי יש דקדוקים ופרטים רבים בכל לאו ולאו. …כי יש מקומות צרים ודקים, שאי אפשר לבוא לשם שום תיקון, כי אם על ידי תיקון הכללי" (ליקוטי מוהר"ן תורה כ"ט סעיף ד´). ו"הוא תיקון גדול ונורא מאוד" (שיחות הר"ן קמ"א). באחת משיחותיו אמר ר' נחמן "מסרתי נפש בני ובנותיי עליכם" כוונתו הייתה כי גילוי התיקון הכללי תבע ממנו מחיר אישי כבד מאוד –שני בניו וביתו נפטרו והוא ייחס זאת לגילויו של התיקון לעולם. הדבר מזכיר את סיפור האר"י הקדוש שאיבד את בנו מפני שחשף סוד לתלמידו ר' חיים ויטאל שהפציר בו מאוד.