הילולת רבי חיים בן עטר- אור החיים הקדוש

רבינו חיים בן עטר זיע”א, בעל ספר “אור החיים” על התורה, נולד בשנת ה’ אלפים תנ”ו בעיר סאלי שבמרוקו לאביו הרב ר’ משה בן הגאון הקדוש מוה”ר חיים ממשפחת בן עטר שהיו מגולי ספרד. רבינו קיבל את תורתו מזקנו רבי חיים, שעל שמו הוא נקרא, כדבריו בהקדמתו לספרו “חפץ ה'” (על הש”ס): “ושבתי ללמוד תורה מפי מורי ורבי, הרב המפורסם אדוני זקני מורי, אשר נודע בשערים שמו המופלג, החסיד העניו כמוהר”ר חיים בן עטר זלה”ה, אשר מימיו שתיתי  באר מים חיים, ובין ברכיו גודלתי, ובחיקו ישבתי מיום היותי, לשאוב מדבריו הטובים, ומרוב חסידות, כמעט אני אומר שלא עבר עליו חצי לילה בשינה, אפילו לילי תמוז, מלקונן ולספוד כאשה אלמנה, על חורבן בית אלוקינו, בבכי גדול, ולהשלים כל הלילה בתלמוד, עימי וכיוצא בי מיוצאי חלציו”.

כבר אז, בהיותו קטן, נשבע “אור החיים” כי כאשר יגדל ישאף בכל כוחו להחזיר את עטרת ישראל ליושנה. כאשר גדל רבינו והיה לנער הצטרף אל זקנו ולמד עמו תורה עד עלות השחר.

רבינו הקדוש הוא בין הבודדים שזכו שנתוסף לשמם התואר “קדוש”, ועליו אמר הבעש”ט כי הוא “ניצוץ של משיח”.

רבינו הוא צאצא לאחת המשפחות הנכבדות והחשובות בין יהודי מרוקו, היא משפחת בן עטר. השם “עטר” ניתן להם על היותם סוחרי בשמים בארץ מוצאם שם מכונים הבשמים בערבית “עטר”. ממשפחה זו יצאו בהמשך הדורות צדיקים וגאונים. בני המשפחה מצאו להם מקלט בעיר סאלי שבמרוקו בבורחם מספרד, ושם התבססו והמשיכו לטוות את שושלת הזהב. גם במרוקו, כמו בספרד, התפרסמו בני המשפחה כבעלי מופת וצדיקים נודעים. בין נכבדי העיר ופרנסיה של סאלי, בלטה דמותו הנאצלת של רבי חיים בן עטר זיע”א – סבו של רבינו הקדוש. רבי חיים הזקן התפרסם בין יהודי מרוקו כאיש קדוש ובעל מופת אשר בקיא בנגלה ובנסתר ונודע בנדיבותו ובתמיכתו לאביונים. יום ולילה ישב והגה בתורה, וגם בזמן שהיה עוסק במסחר – לא נטש את לימודו. הסב – רבי חיים בן עטר זיע”א ואחיו רבי שם טוב בן עטר זיע”א ייסדו בית מדרש בסאלי שנקרא “בית הכנסת בן עטר”, לשם התקבצו תלמידים רבים כדי ללמוד תורה. בנו של רבי חיים הזקן – רבי משה, התגורר יחד עם אביו והצטיין כאביו – בצדקה, בהכנסת אורחים ובלימוד התורה, וכך גדל רבינו בין ברכי סבו והתחנך על התורה ועל העבודה.

עוד בצעירותו של רבינו הקדוש, קדושתו ופרישתו היו לשם דבר והכל ניבאו לנער גדולות ונצורות. למרות שבעיר סאלי היו תלמידי חכמים גדולים וקדושי עליון, בלט רבינו והעפיל על כולם. בהגיע ימים קשים בהם גברו הרדיפות נגד היהודים בסאלי בשל חמדת הממון של המושלים ובשל הקנאות הדתית שהתגברה, ועקב סכנת החיים שריחפה על יושבי העיר היהודיים – ברחו יהודים רבים וביניהם גם משפחתו של רבינו, שנמלטה אל העיר מכנאס. שם הוזמנו להתארח אצל רב העיר רבי משה די אבילה זיע”א שנודע כתלמיד חכם מופלג והפך להיות תלמידו של רבי חיים הזקן. במשך כל השעות הרבות שלמדו השניים תורה יחדיו – ישב חיים הקטן וגמע בשמחה את מימי התורה שהפיקו מפיהם שני גדולי תורה אלו. לאחר שפסקו הרדיפות, בהיות רבינו הקדוש בן שתיים עשרה שנה, שבה משפחתו לביתם בסאלי.

מצעירותו נודע בעל ה”אור החיים” כקדוש וטהור, מופשט כליל מן העולם, מרבה בצומות וסיגופים. למרות תעניותיו וסיגופיו לא נמנע מלשקוד שקידה עצומה בתורה. בגיל צעיר חיבר את ספרו “חפץ ה'” – חידושים על מסכתות אחדות של הש”ס. משבגר רבינו הקדוש, נשא לאשה את פאצוניה – בתו של הגביר רבי משה בן עטר ממכנאס, שהיה בן דודו של אביו. רבי משה חותנו של ה”אור החיים”, היה יועצו האישי של מלך מרוקו ופעל רבות למען אחיו היהודים. וכך, כשהוא סמוך על שולחן חותנו העשיר, ישב רבינו חיים בן עטר והוסיף שקידה על שקידתו ופרישות על פרישותו. שמו של הצדיק התפרסם עד מהרה ברחבי העיר, ותלמידים רבים החלו להגיע לבית מדרשו ללמוד את תורתו. “אור החיים” הקדוש לא הסתגר בארבע אמותיו. הוא דרש ברבים בעניני תורה ומוסר, וגילו הצעיר לא מנע מההמונים להגיע ולשמוע את דרשותיו.

קראו לו הרב חיים בן עטר, אבל כמה מתאים לו הכינוי שלו – ה"אור החיים". כמה אור וחיים הוא הוסיף לעולם. היום מציינים 275 לפטירת ה"אור החיים", מגדולי פרשני התורה, יליד מרוקו, שעלה ארצה במאמץ, והפך לרב נערץ בכל העדות. הנה רק פנינה אחת מכתביו, שבה הוא מסביר איך לכל אחד באומה יש תפקיד, איך צריך את כולם בסיפור הזה: "התורה ניתנה להתקיים בכללות ישראל. כל אחד יעשה היכולת שבידו – ויזכו זה לזה".
הוא ממשיך ומסביר שיש הרי תרי"ג מצוות, ואי אפשר שאדם אחד יקיים את כולן, ולכן יש חלקים שונים בעם: כהנים, לויים, ישראלים, גברים, נשים – וכל אחד צריך למלא את שליחותו. בניגוד לתפיסה שבה אחדות משמעה אחידות, הוא קורא לכל אדם לחפש את התרומה שלו לאומה, וגם לראות את התרומה של האחר. ובהמשך לכך, שימו לב להגדרה המיוחדת שלו למילים "ואהבת לרעך כמוך": "ואהבת לרעך כמוך – כי באמצעותו אתה משלים את שלימותך, ואם כן אינו אחר אלא עצמך, כאחד מחלקיך".