וְהָעִקָּר מַה שֶּׁאָנוּ מְצַפִּים לִישׁוּעָה וּמְקַוִּים לְאַחֲרִית טוֹב בְּכֹחַ הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת, כַּאֲשֶׁר חִזְּקוּנוּ כָּל הַנְּבִיאִים וְהַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים רִאשׁוֹנִים וְאַחֲרוֹנִים, כִּי כָּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא – וַאֲפִלּוּ אִם הוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא, כָּל זְמַן שֶׁמַּאֲמִין שֶׁאֵין שׁוּם חִיּוּת בָּעוֹלָם כִּי אִם תּוֹרָה וּמִצְווֹת, וְחוֹתֵר וּמִשְׁתּוֹקֵק לְהַתַּכְלִית הַנִּצְחִי, וּמְקָרֵב עַצְמוֹ לְצַדִּיקִים וַחֲבֵרִים אֲמִתִּיִּים, וּמִתְחַזֵּק לְשַׂמֵּחַ נַפְשׁוֹ בְּכָל עֵת בִּנְקֻדַּת הַמִּצְווֹת – בְּוַדַּאי יִזְכֶּה לְאַחֲרִית טוֹב. (ליקוטי הלכות, ברכת הודאה ו, אות סה)
