הַיּוֹם אֲנִי מַתְחִיל
וְטוֹב שֶׁיֹּאמַר הָאָדָם בִּשְׁעַת הִתְבּוֹדְדוּת 'הַיּוֹם אֲנִי מַתְחִיל לְהִתְדַבֵּק בְּךָ', וְיַעֲשֶׂה בְּכָל פַּעַם הַתְחָלָה, כִּי כָּל הַהַמְשָׁכוֹת הוֹלְכוֹת אַחַר הַהַתְחָלוֹת … כִּי מִמַּה נַּפְשָׁךְ: אִם מִקֹּדֶם הָיָה טוֹב – עַכְשָׁו יִהְיֶה יוֹתֵר טוֹב, וְאִם חַס וְחָלִילָה מִקֹּדֶם לֹא הָיָה טוֹב – בְּוַדַּאי צָרִיךְ וּמֻכְרָח לַעֲשׂוֹת הַתְחָלָה חֲדָשָׁה.
(ליקוטי עצות, התבודדות, י"ח)