עַל כֵּן עִקַּר הַמָּקוֹם וְהַמַּעֲמָד דִּקְדֻשָּׁה הוּא תְּפִלָּה, כִּי עַל יְדֵי תְּפִלָּה זוֹכִין לִשָּׁאֵר קַיָּם עַל עָמְדוֹ תָּמִיד אֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, כִּי כְּשֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה כִּי אִם לְתוֹרָה לְבַד – אַף עַל פִּי שֶׁטּוֹב מְאֹד וְזֶה עִקַּר הַתַּכְלִית, כִּי הֵם חַיֵּינוּ וְאֹרֶךְ יָמֵינוּ, אַף עַל פִּי כֵן אַחַר כָּךְ כְּשֶׁנּוֹפֵל, חַס וְשָׁלוֹם, מִן הַתּוֹרָה – אֵין לוֹ בַּמֶּה לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ, אֲבָל – כְּשֶׁזּוֹכֶה לִתְפִלָּה יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה לְעוֹלָם, אֲפִלּוּ אִם יַעֲבֹר עָלָיו מָה. (ליקוטי הלכות, אונאה ג', אות ב')
