אֵלֶיךָ (פְּלוֹנִי בן פְּלוֹנִי) מְקֹרָבִי וְתַלְמִידִי הַיָּקָר, קוֹרֵא אֲנִי וּמְבַקֵּשׁ מִמְּךָ עֲצֹר נָא לִרְגָעִים סְפוּרִים וְהַקְשֵׁב הֵיטֵב לִדְבָרַי שֶׁאֲנִי מְדַבֵּר לְטוֹבָתְךָ הַנִּצְחִית.
דַּע לְךָ שֶׁהַרְבֵּה עֲבוֹדָה הָיָה לִי לִפְנֵי שֶׁקְּרַבְתִּיךָ, מְעַט תּוּכַל לְהָבִין וּלְהַרְגִּישׁ כַּמָּה נִסִּים נַעֲשׂוּ לְמַעַנְךָ כְּדֵי שֶׁתִּתְקָרֵב. וּבְכֵן אֶחָד מֵהַתְּנָאִים שֶׁבְּזֹאת מְקָרֵב אֲנִי אֶת תַּלְמִידַי הוּא, שֶׁלֹּא יִתְּנוּ שֶׁיִּטְעוּ אוֹתָם, וּמִי מְדַבֵּר שֶׁלֹּא יַטְעוּ הֵם אֶת עַצְמָם.
שׁוֹאֵל אֲנִי אוֹתְךָ: מַה? כְּבָר שָׁמַעְתָּ רָבוֹת וְגַם הֵבַנְתָּ שֶׁעִקַּר עָצָתִי וְדַרְכִּי, שֶׁעַל יָדוֹ יְכוֹלִים לְקַבֵּל אֶת כָּל תִּקּוּני, וְשֶׁהָאָדַם יְתַקֵּן אֶת כָּל מָה שֶׁצָּרִיךְ לְתַקֵּן וּלְהַגִּיעַ לָמָּה שֶׁצָּרִיךְ לְהַגִּיעַ, הוּא רַק "הִתְבּוֹדְדוּת". זֹאת אוֹמֶרֶת, שֶׁיִּקְבַּע הָאָדָם מָקוֹם לְעַצְמוֹ מְיֻחָד, שֶׁיָּכוֹל שָׂם לְהָשִׂיחַ אֶת לִבּוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּלְבַקֵּשׁ כָּל מָה שֶׁצָּרִיךְ בְּרוּחָנִיּוֹת וּבְגַשְׁמִיּוֹת, וּלְהִתְוַדּוֹת עַל כָּל הַדְּבָרִים שֶׁעָבַר בְּשׁוֹגֵג וּבְמֵזִיד, בְּאֹנֶס וּבְרָצוֹן, וּלְהוֹדוֹת לְהָשֵׂם יִתְבָּרַךְ עַל כָּל הַטּוֹבוֹת הָרוּחָנִיִּים וְהַגַּשְׁמִיִּים.
זֹאת פָּעַלְתִּי אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהָאָדָם הַזֶּה שֶׁיְּקַיֵּם זֹאת בִּפְשִׁיטוֹת גָּמוּר כָּל יוֹם, לַעֲמֹד שָׁעָה לִפְנֵי שֶׁהֵם יִתְבָּרַךְ, אַף שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ שׁוּם הִתְעוֹרְרוּת בִּשְׁעַת הַהִתְבּוֹדְדוּת, אִם לֹא יוּכַל לְדַבֵּר שׁוּם דָּבָר, וְרַק זֹאת שֶׁיַּכְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ לִכְסֹף לְדַבֵּר לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ – אֲזַי יִזְכֶּה לְכָל טוֹב, וְלֹא יִהְיֶה עָלָיו שׁוּם דִּין לְמַעְלָה, וְלָמָּה? כִּי בְּזֹאת הָעֲבוֹדָה יְתֻקַּן הַכֹּל – נַפְשׁוֹ, רוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ וָכֹל הָעוֹלָמוֹת הַתְּלוּיִים בּוֹ מִזְּמַן אָדָם הָרִאשׁוֹן עַד מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, וְדָבָר זֶה הוּא אֱמֶת וָיַצִּיב, נָכוֹן וְקַיָּם וַאֲנִי עָרֵב עַל כָּךְ.
גַּם זֹאת מוֹדִיעַ אֲנִי לְךָ, שֶׁבְּתִקּוּן קַל זֶה שֶׁיְּכוֹלִים בְּשָׁעָה אַחַת לִזְכּוֹת לְכָל טוֹב, לֹא יִשְׁקֹט הַבַּעַל דָּבָר וְיַנִּיחַ עַצְמוֹ לְהַסְתִּיר זֹאת בְּכָל הָאֳפָנִים: בְּקֻשְׁיוֹת, בְּחֹסֶר אֱמוּנָה, בַּחֹסֶר זְמַן, לַעֲסֹק בַּעֲבוֹדוֹת אֲחֵרוֹת – הָעִקָּר לַעֲקֹר אוֹתְךָ מִזֶּה.
וּבְכֵן אֲחִי הַנִּלְבָּב, רַחֵם עַל עַצְמְךָ, פְּתַח אֶת עֵינֶיךָ, הָבֵן כַּמָּה אֻמְלָל רוֹצֶה הַיֵּצֶר לַעֲשׂוֹת אוֹתְךָ, עַד שֶׁתִּשְׁאַר חָלִילָה עָנִי וְעָרֹם, שֶׁלֹּא תּוּכַל לְקַבֵּל אֶת תִּקּוּנֵי, הַמַּגִּיעִים עַד אֵין סוֹף עַל יְדֵי שָׁעָה אַחַת בַּיּוֹם.
יוֹדֵעַ אֲנִי, שֶׁמּוּגָן אַתָּה לְהַקְרִיב הַרְבֵּה לְמַעַן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אוּלָם בְּעִקַּר הָעִקָּרִים, שֶׁכָּל כָּךְ קַל לְקַיְּמוֹ, נוֹתֵן אַתָּה שֶׁיְּרַמּוּךָ!
הַשְׁלֵךְ אֶת כָּל עִנְיְנֵי הַמָּמוֹן, כָּל עִסּוּקְךָ, כָּל מַחְשְׁבוֹתֶיךָ, הַכֹּל, וְרוּץ לְהַצִּיל עַצְמְךָ.
וְאָז תּוֹדֶה אַחַר כָּךְ לה' יִתְבָּרַךְ אֲשֶׁר יְעָצְךָ לְטוֹבָה, אָמֵן.
בִּרְשׁוּת רַבְּךָ
נַ'חַל נ'וֹבֵעַ מֵ'קוֹר חָ'כְמָה
מתוך הספר "שארית יצחק" לרבי יצחק ברייטער הי"ד, שחובר ע"י תלמידו ר' מרדכי יגלניק זצ"ל
עוד מהספר: "חלוקי הנחל" לקריאה לחץ כאן
תמלול: נועם ישראל בן יעל. להצלחת ולהצלחת משפחתו הי"ו לכל הישועות!
